כשההיתי ילד , (לי זה קרה בשנות ה 70 של המאה שעברה…) אמרו לי לצלם כשהשמש מאחורי ."אל תצלם מול השמש, יצא לך שחור… ישרף לך הפילם.."  זוכרים את זה ? מי שבשנתון שלי לפחות…

ההיתי גם אמור להאמין , כי התוצאות היגיעו לאחר כמה ימים, לפחות עד המכונות של "פיתוח תוך שעה " שהיגיעו בתחילת שנות ה 90…  מאז עברו הרבה ג'יגות של פיקסלים במצלמה שלי ולמדתי דבר מדהים , הם טעו . והטעו דור שלם של של שוחרי צילום עם מצלמות "פוקט" (זוכרים את זה ?) בהמון טיולים שנתיים של כיתה ו' לסחנה…

בואו נהייה רציניים לרגע,  מה שיוצר תחושת תלת מימד בתמונה (שהיא דו מימדית , כזכור) זה הצל.  שמעתם נכון הצל ולא האור .  עכשיו, מה קורה כשמאירים מלפנים ?  הצל מוטל לאחור, אל מאחורי הנושא המצולם , שם הוא מסתתר לו לבד בחושך וגורם לתמונה להיות "שטוחה"  – דו מימדית . זה מה שקורה שמצלמים עם מבזק (פלש) המותקן במצלמה כאור העקרי בצילום .  מתקבלת תמונה מוארת אך חסרת חיים, שטוחה ולא מזמינה .

Img0471.jpg

בתמונה העליונה האור אמנם מגיע מאחור , אך מתווסף לו אור קידמי בעצמה שווה ,דבר המבטל את הצללים ו"משטח" את התמונה.   בתמונה התחתונה , עיקר האור מגיע מאחור , מעמיק את הצללים, יוצר הברקות , מדגיש מרקמים, מחייה את הצבעים  ובעיקר גורם לנו לרצות לשלוף כדור פלפל אחד, לטבול בטחינה ולהרגיש בפה את פיצוח הקרנצ'יות .

לסיכום. צלמו עם מקור אור אחורי (טיבעי כמו חלון מואר או מלאכותי כמו פנס תאורה).  "פתחו" טיפה את הצללים עם מחזיר אור (דף לבן גדול יעשה את העבודה) והכי חשוב , כבו /בטלו את המבזק של המצלמה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *